בחריזה מושלמת, בדינאמיות ובתיאור אירועים דרמטיים מבחינת הילד, המפתיעים מדי הפיכת כל דף, מביאה​ אורי בר-און בכישרון, בקלילות ובהומור, את נקודת מבטו של הפעוט ואת תחושותיו, במהלך יום בילוי עם ההורים בחוף הים. תוך כך מזכיר לנו ספר מקסים זה, שגם לנו המבוגרים, כדאי לא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי.

​

בספר כן קרה כלום נבחנת התגובה האוטומאטית שלנו כמבוגרים לאירועים שקורים לילדים. במקום להקשיב לילד ולהעניק לגיטימציה לרגשותיו ותחושותיו, אנחנו קשובים על פי רוב לעצמנו ומגיבים בלשון הרגעה לפחד שנתפסנו בו, אך איננו שמים לב, שהמשפט "לא קרה כלום" אינו יכול להרגיע את הילד המבוהל, המבויש, הכאוב והמאוכזב.

מנקודת ראותו הילדית, הדברים שקורים לילד מועצמים יותר משמשערים זאת המבוגרים, לפיכך, הילד נותר מתוסכל משום שאינו זוכה למענֶה לצורך שהתעורר בו להקשבה, הכלה, הבנה ואמפתיה.

​

את הספר ערכה המשוררת והעורכת לאה שֹניר, שתרמה לו מניסיונה העשיר בעריכת שירה, פרוזה, מחקר וספרות ילדים. אף לה חלק במקצב הזורם ובחריזה המדויקת, שהופכים את הסיפור למעדן ספרותי לילדים ולמבוגרים כאחד.